רע"ב 10412/07

תקציר

השאלה המשפטית במקרה זה היא האם על מי שנידון למאסר עולם תוך כדי ריצוי עונש "רגיל" יחול סעיף 29 לחוק שחרור מותנה ממאסר. סעיף 29 מסדיר את הפחתת העונשים לאסירי עולם, וקובע טווחי זמן שונים לבחינת בקשותיהם: שבע שנים לאסירים המרצים מאסר עולם אחד, ו-15 שנים למי שמרצה שני מאסרי עולם או יותר. המערער, שריצה עונש מאסר של 11 שנים בעת שנגזר עליו מאסר עולם, טען כי יש להשתמש במועד תחילת מאסר העולם לצורך חישוב תקופת שבע השנים, שתאפשר לו להגיש בקשה להפחתת עונש מוקדם יותר. עם זאת, בית המשפט קבע כי לשונו הברורה של סעיף 29 מחילה את תקופת שבע השנים למועד ריצוי מאסר העולם. פרשנות זו נמצאה גם עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, המבקשת להבטיח אחידות ושוויון בתחולת מאסרי עולם. למרות שפרשנות זו עלולה להוביל למצבים אבסורדיים בהם בקשתו של אדם המרצה מספר מאסרי עולם עשויה להישמע מוקדם יותר מאדם המרצה מאסר עולם אחד, בית המשפט ציין כי לוועדת השחרורים שיקול דעת בבואה להחליט אם להמליץ על הפחתת עונש והיא יכולה להתחשב במצבים אלה. השופט דנציגר והשופט רובינשטיין הסכימו עם התוצאה המשפטית, אך רובינשטיין הדגיש את הצורך של ועדת השחרורים להבטיח שוויון במקרים מסוג זה.