ת"א 47255-03-22

תקציר

בית המשפט מקבל את הבקשה לדחיית תביעת התובע על הסף, בקובעו כי אין עילת תביעה, בצירוף מעשה של בית המשפט, וכן בשל התיישנות. התובע טען לבעלות על שלוש חלקות קרקע שנרשמו על שם המדינה בעקבות הליכי פשרה. על פי החוק הרלוונטי, כל הזכויות שהועברו במהלך הליך הפשרה מתבטלות עם השלמת הרישום. החוק קובע שני חריגים לכלל זה, שהם תרמית או רישום לא תקין של זכות שהייתה קיימת לפני ההסדר, אולם יש לפרש אותם בצמצום. התובע טען להונאה מצד המדינה במהלך הליך הפשרה, אך השופט מצא כי טענות אלה לא היו מבוססות דיין, ובכל מקרה לא היוו עילה לפתיחה מחדש של הסדר הפשרה. יתר על כן, השופט קבע כי טענת התובע בדבר בעלות על אחת החלקות (חלקה 2) חוסה תחת דוקטרינת ההשתק, שכן טענת הבעלות של האב באותה חלקה נדחתה בעבר על ידי בית המשפט בהליכי הפשרה. השופטת דחתה גם את טענות התובע בנוגע לתקופת ההתיישנות, וקבעה כי עילת התביעה נצברה לפני שנים רבות, ותקופת ההתיישנות בת 25 השנים חלפה. לבסוף, השופטת לא קיבלה את טענתה החדשה של התובעת, שהועלתה בתגובה לבקשת הדחייה על הסף, בדבר טעות נטענת במפת המדידות. טענה חדשה זו לא נכללה בכתב התביעה המקורי ולכן לא נדונה. בעקבות זאת, פסק השופט לטובת המדינה והורה לתובע לכסות את הוצאות המדינה, תוך קביעת מועד אחרון לתשלום של 30 יום.