בג"צ 37062-01-26

תקציר

בג"ץ 37062-01-26 - איסר אלמרקטן נ' שירות בתי הסוהר **ניתוח משפטי** **מבוא** עתירה זו לבג"ץ עוסקת בשאלת תחולתו של הסדר השחרור המנהלי המוגבר (להלן: "הסדר השחרור המנהלי"), הקבוע בסעיף 68ג(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, על אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירת ביטחון. הסדר השחרור המנהלי נועד, בין היתר, להתמודד עם בעיית הצפיפות הקשה בבתי הסוהר, נושא אשר זכה להתייחסות קודמת מצד בית המשפט העליון (בג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים). **העובדות והטענות המרכזיות** העותר, תושב איו"ש, מרצה עונש מאסר בכלא "עופר" בגין תיווך בעסקת נשק. לטענתו, הוא זכאי להחיל עליו את הסדר השחרור המנהלי, אשר היה אמור להביא לשחרורו בדצמבר 2025. שב"ס, המשיב, טוען כי הסדר השחרור המנהלי אינו חל על העותר, מאחר שהורשע בעבירת ביטחון, כהגדרתה בצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: "צו הביטחון"). סעיף 68ג2(א)(4) לפקודת בתי הסוהר אכן מחריג מתחולת הסדר השחרור המנהלי את מי שהורשע "בעבירה נגד ביטחון המדינה שנקבעה בצו". טענות העותר התרכזו בשלושה ראשים: 1. העבירה בגינה נאסר אינה בגדר "עבירה נגד ביטחון המדינה". 2. הוא מופלה לרעה בהשוואה לאסירים אחרים הזוכים לשחרור מוקדם. 3. הצפיפות בכלא "עופר" מסבה לו פגיעה קשה. **ניתוח השופט שטיין (דעת הרוב)** השופט שטיין דחה את העתירה, תוך שהוא מפרט את הנמקותיו המשפטיות: 1. **סיווג העבירה:** * השופט שטיין קבע כי העבירה בה הורשע העותר - תיווך בעסקת נשק לפי סעיף 233 לצו הביטחון - מהווה "סחר בציוד מלחמתי" ומוגדרת במפורש כ"עבירת ביטחון" בתוספת השלישית לצו. * הוא הוסיף כי אף חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מגדיר עבירת נשק מסוג זה כ"עבירת ביטחון". * לגבי הטענה להבחנה בין "עבירות ביטחון" לבין "עבירות נגד ביטחון המדינה", השופט שטיין דחה אותה בנסיבות המקרה. הוא קבע כי עבירת סחר בציוד מלחמתי, בנסיבותיו של יו"ש, מהווה כמעט מטבעה עבירה נגד ביטחון המדינה. * הוא אף הפנה לפסיקה קודמת (רע"ב 534/19 זיאדה נ' מדינת ישראל) שבה נקבע כי עבירה לפי סעיף 233 לצו הביטחון עשויה להקים סמכות לבטל חנינת נשיא, בהתייחס לנזק לביטחון המדינה. * בנוסף, השופט שטיין דחה את ההבחנה המוצעת על ידי העותר בין סחר בנשק למטרות טרור לבין סחר בנשק למטרות פליליות, בקובעו כי נשק לא חוקי נוטה למצוא דרכו לידי גורמי טרור, ובכך פוגע בביטחון המדינה. * בהתייחס לחומר מודיעיני שנבחן, קבע השופט כי פעולותיו של העותר אכן פגעו בביטחון המדינה, בכך שעסק בנשק עם "דורשי רעתנו כעם וכמדינה". 2. **טענת ההפליה:** * השופט שטיין הדגיש את העיקרון כי אסיר אמור לרצות את עונשו במלואו. קיצורי עונש, לרבות במסגרת הסדר השחרור המנהלי, נחשבים להטבה ולא לזכות. * הוא קבע כי אסיר המורשע בעבירת ביטחון, כפי שהעותר, אינו יכול לטעון לפגיעה בזכות או להפליה פסולה, מכיוון שהמחוקק בחר במפורש להחריג קבוצה זו מהסדר השחרור המנהלי. * השוואה לעברייני מין, אשר מוחזקים כמסוכנים לציבור ואינם זכאים לשחרור מוקדם במסגרת חוק שחרור על-תנאי, שימשה להבהרת העיקרון. 3. **טענת הצפיפות:** * השופט שטיין קבע כי בעיית הצפיפות היא בעיה מבנית הדורשת פתרונות מערכתיים, כפי שנקבע בבג"ץ 1892/14. הוא הדגיש כי העיכוב ביישום פסק דין זה אינו מהווה עילה לשחרור מוקדם של אסיר בודד. * הוא דחה את הטענה כי זכויות חוקתיות כלשהן מקנות לאסיר זכות לקיצור עונשו. **החידוש המשפטי והעקרונות העולים מהפסק-דין** * **פרשנות "עבירה נגד ביטחון המדינה":** הפסק-דין מבהיר כי עבירה כמו "סחר בציוד מלחמתי" המוגדרת כ"עבירת ביטחון" בצו אזורי (צו הביטחון ביו"ש) תיחשב, בנסיבות המקרה, כ"עבירה נגד ביטחון המדינה" לצורך תחולת סעיף 68ג2(א)(4) לפקודת בתי הסוהר. בית המשפט בוחן את מהות העבירה ונסיבות ביצועה בהקשר הרחב של פגיעה בביטחון המדינה. * **החריג לזכאות לשחרור מנהלי:** הפסיקה מחזקת את התוקף המשפטי של החריג הקבוע בחוק (סעיף 68ג2(א)(4)) המונע מאסירים שהורשעו בעבירות ביטחון ליהנות מהסדר השחרור המנהלי. בית המשפט רואה בהחרגה זו טעם רציונלי ומוצדק, המבוסס על ניהול סיכונים והגנה על שלום הציבור וביטחון המדינה. * **שחרור מנהלי כהטבה, לא כזכות:** הפסק-דין מדגיש כי הסדר השחרור המנהלי, בדומה לשחרור על-תנאי, מהווה הטבה אשר אינה ניתנת לכל אסיר, אלא מותנית בעמידה בקריטריונים הקבועים בחוק ובמדיניות שב"ס. אסיר המורשע בעבירת ביטחון אינו יכול לטעון לפגיעה בזכות או להפליה אם אינו זכאי להטבה זו. * **בעיית הצפיפות כבעיה מערכתית:** בית המשפט שב ומדגיש כי בעיית הצפיפות בבתי הסוהר היא בעיה מבנית הדורשת פתרונות מערכתיים, ואין לראות בה עילה לשחרור מוקדם של אסירים באופן פרטני, אלא אם כן הדבר מעוגן בחוק או בפסיקה ספציפית. **לסיכום** פסק הדין מדגים את האיזון שבית המשפט מבקש לערוך בין הצורך להתמודד עם בעיית הצפיפות בבתי הסוהר, לבין חשיבותם של שיקולי ביטחון המדינה. העותר, אשר הורשע בעבירת ביטחון חמורה, לא זכה להחיל עליו את הסדר השחרור המנהלי, שכן החוק והפסיקה מונעים זאת במקרים מעין אלה. הדבר מדגיש את ייחודיותן של עבירות ביטחון ואת הסיווג המחמיר של אסירים המורשעים בהן בהקשר של שחרור מוקדם.