עע"מ 8840/23

תקציר

במקרה דנן, הערר בעניין הריסת מבנה שהוקם שלא כדין נדחה. המערערת לא פעלה להסדרת הבנייה מול הרשויות מאז בנייתו הבלתי חוקית לפני 20 שנה. חרף טענות לאי ידיעה, קבע בית המשפט כי צו ההריסה הוצא כראוי בשנת 2004, והמערער היה מודע לו. טענות המערער בדבר טעויות בצו ההריסה ועיכוב האכיפה נדחו. בית המשפט קבע כי עיכובים באכיפה אינם מקנים חסינות מפני עקיפת החוק. בשל המצב הביטחוני שנוצר לאחרונה, הצורך בביצוע ההריסה הפך דחוף, והצדיק עוד יותר את הפעלתם מחדש של תהליכי האכיפה. על אף שהמערערת ביקשה דחייה בשל בקשה תלויה ועומדת להיתר בניה שהוגשה לאחרונה, זו נדחתה מאחר שלא הוגשה במסגרת הזמן הנדרשת בחוק. קרבתו של המבנה להתנחלות אפרת צוינה, אך לא הוגדרה כסיבה העיקרית לאכיפה; במקום זאת, היא השפיעה על התעדוף בשל בעיות אבטחה עכשוויות. בית המשפט החליט לקיים את צו ההריסה, והתיר למערער פרק זמן של 14 יום להיערך. לא נפסקו הוצאות, וכל השופטים הסכימו עם ההחלטה, וגיבשו את פסק הדין לדחיית הערעור.