ע"פ 406/88

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בפרשנותו של המונח "לוקה בנפשו" כפי שנעשה בו שימוש בסעיף 346 לחוק העונשין (טרם תיקונו בשנת 1988). הסעיף קובע כי בעל המקיים יחסי מין עם אשתו בידיעה שהיא לוקה בשכלה, דינו עד 10 שנות מאסר. הערעור בפני בית המשפט נובע ממקרה בו הורשע המערער, שהסיע את המתלוננת פגועת הנפש אל פעילויותיה החברתיות וממנה, בכך שאנס אותה במרמה שלוש פעמים. השאלה העיקרית היא, אם כן, מהו הסטנדרט שלפיו נקבע כי אישה לוקה בנפשה. בפסק הדין נקבע כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 346 היא להגן על נשים פגועות נפש מפני ניצול הסכמתן לקיום יחסי מין. לפיכך, אישה שאינה מסוגלת להבין את ההשלכות הפיזיות ו/או החברתיות של יחסי מין נחשבת ללקויה נפשית. בית המשפט מדגיש כי מדובר בהחלטה משפטית, אם כי ניתן להיוועץ בבדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. יתר על כן, בפסק הדין מצוין כי הכוונה הפלילית הנדרשת היא מודעות מצד הבעל לליקוי השכלי של האישה. לבסוף, השופט מקבל את קביעת הערכאה הנמוכה יותר לפיה המערער אשם באונס במרמה ודוחה את ערעורו לעונש קל יותר. השופט א' ברק נותן את פסק הדין, אליו מסכימים השופטים ש' לוין וג' באך.