ע"פ 2206/16

תקציר

במקרה הנדון, החליט ערכאת הערעור לקבל באופן חלקי את הערעור על עונשם של שני קטינים שהיו מעורבים בעבירת אלימות, ובפרט השלכת בקבוקי תבערה. בית המשפט המחוזי לערעורים, שנידון תחילה ל-18 חודשי מאסר בפועל, הפחית את עונשם ל-12 חודשים משיקולים שהעדיפו שיקום על פני הרתעה. תוך הכרה בחומרת העבירות ובפוטנציאל הנזק הכרוך במעשים אלה, הכיר בית המשפט בגילם הצעיר של המערערים, בחרטה שלהם ובסיכויי שיקומם. לקטינים, שהיו בני 15 בעת ביצוע העבירה, לא הייתה כל התנהגות עבריינית קודמת, וסביבתם הוגדרה כתומכת ונורמטיבית. בית המשפט ציין כי הקטינים גילו שינויים חיוביים, עסקו בהתבוננות פנימית והביעו חרטה אמיתית על מעשיהם. בנוסף, הם שהו במעצר בית מלא מאז אוגוסט 2015 ללא הפרות. ההחלטה הדגישה כי השיקום צריך להיות בראש סדר העדיפויות, במיוחד עבור בני נוער, בהתאם לחובות החברתיות לשלב מחדש עבריינים צעירים. עונש המאסר על תנאי נותר בעינו, ומסקנתו של בית המשפט משקפת גישה שיפוטית רחבה יותר, המאזנת בין הרתעה לבין פוטנציאל השיקום בתיקי נוער. השופטת א' חיות והשופטת ד' ברק-ארז הצטרפו לפסק דינה של השופטת א' ברון, שניתן ביום 3.11.2016.