ת"א 158525/09

תקציר

בעלי נכס מסחרי בתל אביב, צמד אם ובנה, הגישו תביעת פינוי והחזקה נגד השוכרים, אב ובנו, שניהלו עסק של מאפייה בנכס. השוכרים שכרו את הנכס במשך שנים ואף נחתם הסכם שותפות בין הצדדים בשנת 1984 אשר פורק מאוחר יותר. התובעים טענו כי השוכרים הפרו את חוזה השכירות בכך שנטשו את הנכס, שינו את מטרת החוזה, לא שילמו דמי שכירות והחזיקו שלא כדין בדוכנים הסמוכים לחנות. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובעים. בית המשפט שוכנע כי הנתבע העיקרי, האב, לא נטש את חוזה השכירות למרות שרשם כמה מסמכים על שם בנו עקב מחלתו. עוד קבע בית המשפט כי הסכם השכירות עצמו ציין את מטרת הנכס והתובעים היו מודעים לשימוש בו, ולכן השוכר לא הפר את החוזה. כמו כן, התביעה לאי תשלום דמי שכירות נדחתה מאחר שבפסק הדין הקודם נקבע כי הצדדים הסכימו כי דמי השכירות נכללו במחיר המכירה של הנכס, שלא יצא לפועל עקב מעשיו של אחיהם של התובעים. פסק הדין פסק גם לטובת הנתבעים בעניין הדוכנים, וקבע כי מקובל היה להשתמש בשטח הסמוך למכירה באותו שוק, והתובעים ידעו על כך במשך שנים מבלי למחות. עם זאת, בית המשפט הורה לנתבעים לפנות דוכן מסוים שחסם את הגישה לרכושם של התובעים ולשלם את שכר טרחת התובעים.