סע"ש 13994-11-19

תקציר

הנתבעת, לצד תשלום פיצויי הפיטורים לתובע, חייבת בתשלום לו גם בגין אי מתן הודעה מוקדמת, עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, דמי נסיעה ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע. זאת, משום שהנתבעים לא הביאו כל ראיה הסותרת את טענות התובע ואף אישרו חלק מהן במהלך עדותם, בעוד התובע הציג באופן עקבי גרסה עובדתית להעסקתו לאורך כל כתב התביעה, תצהיר העד המרכזי ועדותו. כך למשל, הנתבעים אישרו כי שכרו של התובע שולם במזומן מהכספים שהתקבלו מהלקוחות ואין כל תיעוד של עבודתו. הנתבעות גם לא מסרו תלושי שכר כלשהם, ואף לא הוציאו כל הודעה לעובד על תנאי העסקתו. זאת ועוד, גם טענת הנתבעים כי התובע הועסק על ידי קבלן כוח אדם במשך רוב תקופת העסקתו. מנגד, טענת התובע כי עבד שעות נוספות עבור הנתבעים, לצד ביצוע מטלות נוספות עבור הנתבעת מס' 2, התקבלה על ידי בית המשפט. לפיכך, קבע בית המשפט כי נסיבות מקרה זה מצדיקות הטלת אחריות אישית על הנתבע. התובע יפוצה גם בגין אי הנפקת תלושי שכר, המהווה עבירה פלילית לפי חוק הגנת השכר, בסכום של 1,000 ₪ בגין כל חודש בו לא נמסר לו תלוש שכר. לבסוף, חויבו הנתבעים לשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ולהשתתף בשכר טרחת עורך דינו של התובע בסך 20,000 ₪, בצירוף ריביות והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.