עב"ל 33356-01-22

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור בחלקו. בית הדין עמד על שיטת בחינת הטענה כי השעיה היא תאונת עבודה, שקדם לה אירוע נלווה. בית המשפט קבע כי יש לערוך בדיקה משולבת, תוך בחינת ההשעיה והאירוע המהותי שהוביל אליה. גישה זו מאפשרת פרספקטיבה רחבה העולה בקנה אחד עם התכליות החברתיות של החוק. בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות, וציין כי מדובר בנטל דינמי העובר במהלך ההליך. באשר לביטוח נפגעי עבודה, על המבוטח מוטל נטל השכנוע בדבר קיומו של אירוע תאונתי שהתרחש במהלך העבודה. ברגע שהדבר נקבע, קמה חזקה שזה קרה עקב עבודה, ועל המוסד לשכנע אחרת. במקרה זה, המבוטח לא מסר את גרסתו לאירוע המהותי, אשר תרם לעמימות עובדתית. בית המשפט קבע כי על המבוטח למסור גרסה מקדמית לגבי האירוע המהותי, דבר שלא נעשה במקרה זה. אי ביצוע פעולה זו עלול להוביל לדחיית התביעה. בית המשפט מצא כי הנסיבות מלמדות על חומרת האירוע המהותי והעביר את נטל הבאת הראיות למבוטח. עם זאת, מאחר שהחובה למסור גרסה לא נטענה בחריפות, התנהלותם הפרוצדורלית של שני הצדדים לא הייתה מיטבית. לפיכך הוחזר התיק לדיון נוסף על מנת לאפשר למבוטח להציג את גרסתו. בית המשפט קבע בדעת רוב כי יש לקבל את הערעור בחלקו ולסמוך על חומרתו הנורמטיבית של האירוע המהותי. סגן הנשיא אילן איטח ונציג הציבור שלמה כפיר התנגדו וטענו כי האירוע המהותי אינו מנתק את הקשר בין ההשעיה ליצירה.