עב"ל 368/09

תקציר

הערעור נסב על הקשר הסיבתי בין אירוע חריג שאירע במקום עבודתו של המערער לבין אוטם לב ממנו סבל. המערער טען כי אין קשר בין כאבי הבטן הקלים שחש לפני האוטם לבין האוטם עצמו. בית המשפט עיין במסמכים רפואיים שתיעדו את תסמיני המערער בזמן אמת, זמן קצר לאחר האוטם, בהם הזכירו כאבי בטן יום קודם לכן. בית המשפט העדיף את גרסת הרשומה הרפואית על פני הצהרתו המאוחרת יותר של המערער כי לא חש כאב. עיתוי האוטם, סמוך לאירוע העבודה החריג, הצביע על קשר סיבתי. עם זאת, בעקבות התקדים לפיו הקרבה לבדה אינה מאשרת סיבתיות, ובהתבסס על חוות דעת של מומחה, הגיע בית המשפט למסקנה כי אירוע העבודה לא גרם לאוטם. המומחה הבהיר כי האוטם נבע מההתקדמות הטבעית של מחלתו של המערער, ולאירוע בעבודה הייתה השפעה זניחה. תעוקת חזה, אותה חווה המערער לפני האוטם, נחשבה לגורם משמעותי יותר. בחוות הדעת של המומחה, שעליה סמך בית המשפט, נקבע כי האירוע החריג לא זירז ולא השפיע על עיתוי הופעת האוטם. משכך, החליט בית הדין לדחות את הערעור, תוך שהוא קובע כי מחלתה של המערערת, ולא תקרית העבודה, גרמה לאוטם. החלטה זו התקבלה ללא חיוב בהוצאות, והערעור נדחה בהעדר הצדדים.