עת"מ 2278/06

תקציר

העותר, שהוא החוכר הרשום של שני נכסים בתל אביב, הגיש עתירה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הם אינם חייבים בארנונה, הידועה גם בשם ארנונה, וצו שימנע מהמשיב לגבות מהם חוב כלשהו. העותר טוען כי הוא אינו הבעלים של הנכסים וכי החוב מיושן. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם כי אינם הבעלים וכי טענותיהם סותרות. זאת ועוד, בידי העירייה המשיבה היו רישומים של העותרת כמחזיקה בנכסים, והעותרת לא הגישה התנגדות במועד. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת כי החוב מוגבל בזמן, שכן תקופת ההתיישנות היא פרוצדורלית ואינה מבטלת את החוב לגופו. גם המשיב היה רשאי לגבות את החוב באופן מינהלי, והם שלחו הודעות חיוב לעותרת. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי המשיב ויתר על זכותו לדרוש תשלום באמצעות הסכם עם אחיו של העותר, שכן בהסכם נאמר במפורש אחרת. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב בכיסוי הוצאותיו ושכר טרחתו של המשיב, בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ צמוד.