סע"ש 11115-09-19

תקציר

התיק סובב סביב מורה, התובעת, ששעות עבודתה הופחתו על ידי המועצה המקומית, הנתבעת, שם עבדה בבית ספר. התובעת טענה כי הקיצוץ בשעות עבודתה היה שלא כדין וכי היה צריך לתת לה עדיפות על פני מורים אחרים בשל הוותק שלה. עוד טענה כי האופן שבו נמסרה לה החלטת ההפחתה היה פגום ולא כיבד את זכותה לשימוע. מנגד, טענה הנתבעת כי ההחלטה התקבלה באופן מקצועי וסביר, וכי אין חובה לתעדף את התובעת על פני מורים אחרים בעת צמצום השעות. עוד נטען, כי התובעת קיבלה שימוע וכי האופן שבו נודע לה על ההפחתה היה מספק. השופטת בחנה בהרחבה את הטיעונים שהציגו הצדדים. הם בחנו תחילה את ההחלטה לצמצם את שעות העבודה של התובעת ומצאו כי החלטת הנתבעת לסגור מסגרות לימודים ספציפיות ולאחר מכן לצמצם שעות הייתה סבירה והתבססה על שיקולים פדגוגיים וכלכליים תקפים. לפיכך, בית המשפט לא מצא כל פגם בתהליך קבלת ההחלטות של המועצה. לאחר מכן, בחן השופט את חלוקת שעות העבודה בין המורים. הם הגיעו למסקנה כי הנתבעת לא הפרה כללים כלשהם בנוגע לחלוקה, שכן התובעת לא הציגה כל מקור נורמטיבי תקף התומך בטענתה. בית המשפט בחן גם את השעות הספציפיות שהוקצו לתובע ומצא כי החלטות הנתבעת התבססו על שיקולים מקצועיים ופדגוגיים, תוך שהוא דוחה את טענות התובע להעדפה פוליטית. עם זאת, השופט גילה פגמים משמעותיים בהליך הדיון. הם מצאו כי זימונו של התובע לשימוע לא היה מספק, שכן הוא לא פירט את מהותו האמיתית של השימוע בנוגע לצמצום שעות העבודה. כמו כן, בית המשפט קיבל את גרסת התובעת לאירועים, לפיה נכחה בדיון אך נאמר לה כי מדובר בטעות והיא עזבה. הנתבעת לא הביאה כל ראיה משכנעת שתתמוך בטענתה כי התקיים דיון בהיעדרו של התובע. לפיכך, קבע בית המשפט כי לא ניתנה לתובעת הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיה, דבר שפגע בזכותה לשימוע. מבחינת הפיצויים, דחתה השופטת את תביעת התובעת להפרשי שכר, שכן חישוביה התבססו על אומדנים והיא פתחה עסק משלה. עם זאת, בית המשפט פסק לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 25,000 ₪ בגין ליקויי השמיעה. בנוסף, התובע היה זכאי להוצאות משפט בסך 5,000 ₪ מהנתבעת. לבסוף, הדגישה השופטת כי התובע יוכל לערער על החלטת בית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.