עמ"ש 6964-12-20

תקציר

המערערת טענה כי המנוח נתן לה במתנה מקרקעין והביא מספר מסמכים כראיה. עם זאת, בית המשפט מצא פגמים רבים במסמכים אלה וסתירות בגרסאות המערער לאירועים. ייפוי הכוח שהוצג לא הצביע על מתנה, מה גם שהמערערת רכשה את המקרקעין הנדונים מהמנוח בהמשך. התצהיר שהוגש שונה ומועד חתימתו לא תאם את שהותו של המנוח בישראל. זאת ועוד, המערערת הציגה בפני רשויות המס מסמכים שונים מאלה עליהם הסתמכה בתביעתה. המכתבים שהוגשו כראיה, משנת 1989, היו הצהרת כוונות בלבד ולא יכלו להיחשב כמתנה. גם בתצהיר העדה של המערערת היו סתירות, והיא לא הזכירה את המתנה בהליכים משפטיים קודמים, חרף היותה טענה חזקה יותר מזו בה השתמשה. בסיכומו של דבר, המערערת לא הצליחה להוכיח את טענתה כי המנוח נתן לה את המקרקעין במתנה, ועל כן דחה בית המשפט את ערעורה. תחת זאת, בית המשפט הורה לה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪, ולהעביר את הערבות שהופקדה על ידי המערערת למשיב. על פסק דינו של השופט נפתלי שילה הסכימו המשנה לנשיאה השופטת צילה צפת והשופטת עינת רביד.