תמ"ש 39031-09-21

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעה לצו הורות, הנוגעת לילד שנולד לשתי נשים שנישאו ולאחר מכן נפרדו במהלך ההיריון. התובעת, שאינה האם הביולוגית, מבקשת לבסס הורות משפטית על בסיס הזיקה לאמו הביולוגית של הילד - הנתבעת. השאלה המרכזית היא האם הייתה כוונה משותפת בין בני הזוג לגדל את הילד יחד. בית המשפט קובע כי עזיבת הנתבעת את ביתם המשותף הייתה חד צדדית ופתאומית, ואין כל ראיה לכוונה משותפת לגדל את הילד יחד. יתר על כן, היעדר הסכם הורות ואופיו הסוער של מערכת היחסים מכבידים על טענת התובעת. בית המשפט מדגיש כי כינון יחסי הורות אינו רק הכרה בזכויות התובע אלא גם טובת הילד, אשר במקרה זה, נוכח היעדר קשר הורי והסכסוך החריף בין הצדדים, לא היה מוגש על ידי קבלת הבקשה. השופטת מגיעה למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש למתן צו הורות ודוחה את הבקשה, תוך הימנעות מפסיקת הוצאות למי מהצדדים נוכח הנסיבות הרגישות.