ע"פ 300/74

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בפרשנותם ויישומם של מספר צווים ותקנות הנוגעים לביזיון בית המשפט ואי ציות להוראות חוק במשפט הישראלי. באופן ספציפי נדון היחס בין סעיף 143 לפקודת סדר העונשין, 1936, לבין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ויטקון, קבעה כי סעיף 143 משלים את סעיף 6, וכי מעשה של אי ציות אינו עבירה אם ניתן לכפות ציות לפי סעיף 6. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הסעיף חל רק כאשר אין עונש או נוהל אחר שנקבע למעשה המרות, וכי ביזיון אזרחי, שהוא פגיעה בצד הזוכה, מטופל באמצעות סעיף 6 ואינו מצדיק סנקציות פליליות. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי היוזמה לאכיפת צו בית משפט מוטלת על הצד הנפגע. במקרה זה, מאחר שלמשיב הייתה יכולת להשיב את המצב על כנו והצד הנפגע לא יזם הוצאה לפועל, זיכו בתי המשפט את המשיב מהאישום. השופט מני הציג דעה חולקת, וטען כי סעיף 143 וסעיף 6 משרתים תכליות שונות ואינם גוברים זה על זה. הוא קבע, כי מילות הסייג בסעיף 143 מתייחסות רק לשאלת הענישה ואינן שוללות אפשרות של אישום פלילי. העתירה לביטול הזיכוי נדחתה ברוב דעות, ואישרה את פסיקות הערכאות הנמוכות יותר.