תפ"ח 24078-11-10

תקציר

הנאשם עתר לבית המשפט לדיון בגילוי ראיות, בהתייחסו לאותן ראיות שגילוין התבקש בעבר ונדחה על ידי השופט ד' מגד. הנאשם טען כי החלטתו של השופט מגד בטלה, שכן הוא נעדר סמכות, ופירש את סעיף 45 לפקודת הראיות כך שרק להרכב המנהל את המשפט יש סמכות לדון בבקשות מסוג זה. עם זאת, בית המשפט חולק על פרשנותו של הנאשם. סעיף 45 לפקודה מתייחס ל"בית המשפט הדן בעניין", שבמקרה זה הוא בית המשפט כולו, ואינו מוגבל לשופטים בודדים השומעים את המשפט. מטרת הפקודה היא להבטיח את עשיית הצדק, אשר תשרת בצורה הטובה ביותר על ידי מתן אפשרות לכל שופט בבית המשפט לדון בבקשות כאלה, ובכך לשמור על ההפרדה הרצויה בין השופטים השומעים את הבקשה לבין אלה השומעים את המשפט עצמו. זהו נוהג נפוץ בחלק מבתי המשפט, כולל הנוכחי, כדי להבטיח את תקינות ההליך השיפוטי. זאת ועוד, הפסיקה עליה ציטט הנתבע, המפרשת את סעיף 45 בצמצום, אינה מחייבת ואינה מתחשבת בהיבטים הפרוצדורליים אליהם מתייחס בית המשפט הנוכחי. לפיכך, הייתה לשופט מגד סמכות לפסוק בבקשת הנאשם, והחלטתו עומדת בעינה. פסק הדין הנוכחי מחזק את הנוהג הקיים לאפשר לשופטים שונים באותו בית משפט לטפל בבקשות סעיף 45. בקשת הנתבע לדיון בעניין נדחית.