ע"א 8679/06

תקציר

יש לקבל את הערעור, שכן בית המשפט בוחן שני מסלולים למניעת חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. המסלול הראשון לפי סעיף 21(א) מעניק לבית המשפט שיקול דעת למנוע חילוט בהתקיים "טעמים מיוחדים". המסלול השני לפי סעיף 36ג לפקודה מחייב אי חילוט אם אדם הוכיח חוסר ידיעה או הסכמה לגבי העבירה. בפרשת סיטבון פורש כי "תובע לזכות קניין" דורש זכות קניינית או זיקה לנכס. פרשנות זו תומכת בעקרון החילוט ומונעת מעבריינים לעקוף את החוק. עבור בעלי נכסים תמימים, עצם מעורבותו של נכס בעבירה אינה מבטלת את זכויותיהם. המסלול השני מחייב את בית המשפט להימנע מחילוט בהתקיים תנאים, ואילו המסלול הראשון כרוך בשיקול דעת של בית המשפט המבוסס על "טעמים מיוחדים". פרשנותם של "טעמים מיוחדים" צריכה להתאים לתכליתו הרחבה של החילוט, תוך התמקדות בהרתעה ובצמצום הפגיעה החברתית הנגרמת כתוצאה מפעילות עבריינית. למשל, סיוע לנפגעים עשוי לגבור על הצורך בהרתעה כסיבה מיוחדת. במקרה דנן, המערערים, נפגעי עבירה ללא זכות קניינית, השיגו פסק דין נגד לרנר. למרות שלא הייתה להם זכות קניין ישירה, הם החזיקו בזכות בנכסיו של לרנר וביקשו למנוע חילוט כדי לטפל בנזקיהם. בית המשפט מצא כי הסיוע להם מוצדק בשל הצורך ההרתעתי הכללי בשל חדלות הפירעון של לרנר ומורכבות ההליכים. לפיכך, הערעור התקבל ללא צו להוצאות, כאשר השופטים פרוקצ'יה ודנציגר הסכימו עם פסק דינו של המשנה לנשיא ריבלין, תוך הדגשת סמכות שיקול הדעת של בית המשפט במקרים מיוחדים.