ת"א 2646/98

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגישו שבעה תובעים שהיו מעורבים בתאונת דרכים שהביאה למותן של אם המשפחה ואשת המשפחה, יאנה מלכא, ולפציעתם של ששת התובעים שהיו ילדיה או בעלה. התובעים תבעו פיצוי בגין נזקי התאונה. השופט פסק לטובת התובעים והורה לנתבעים - נהגי המכוניות האחרות שהיו מעורבות בתאונה וחברות הביטוח שלהן - לפצות את התובעים על נזקיהם הכלכליים והלא כלכליים. השופטת פסקה לתובעים סכומים שונים בהתחשב בנסיבותיהם האישיות. לתובע 1, האב, שהיה בן 44 בעת התאונה והייתה לו נכות קודמת, נפסק פיצוי בגין כאב וסבל, סיוע סיעודי עתידי והוצאות נסיעה, אך לא בגין אובדן שירותיו של האב, שכן השופט סבר כי אין זה סביר שיוכל לספק שירותים כאלה לפני התאונה. לתובע 2, הבן הבכור, נפסק פיצוי בגין כאב וסבל, הפסדי השתכרות בעבר ונזקים שונים אחרים, אך לא בגין הפסדי נדוניה, שכן השופט לא סבר כי נכותו חמורה דיה כדי להצדיק פיצוי זה. לתובעים 3 ו-4, שני בנים שהיו בני 12 ו-10 בעת התאונה, נפסק פיצוי בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות עתידית המחושבת על בסיס השכר הממוצע במשק, סיוע עתידי וסיעודי, טיפולים נפשיים והפסדי נדוניה. השופטת קבעה כי נכויותיהם התפקודיות גבוהות מאלו שהציעו הנאשמים, וסכומים אלה נפסקו בהתאם. לתובעות 5 ו-6, שתי בנות שהיו בנות 8 ו-5 בעת התאונה, נפסק פיצוי בגין כאב וסבל, אובדן השתכרות עתידית, הפסדי פנסיה וטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד, אך לא הפסדי נדוניה. השופטת ביססה את הפרסים על 10% נכויות נוירולוגיות של הבנות. לתובע 7, עיזבונה של האם המנוחה, נפסק פיצוי בגין הפסדי תלות שיחולקו בין התובעים. סכום זה, יחד עם סכומים נוספים שנפסקו לתובעים 3-6, אמור היה להיקבע בהמשך, בהתחשב בנכויותיהם הנפשיות של התובעים 3 ו-4, מיעוט התובעים 5 ו-6 והצורך להבטיח את עתידם של כל הארבעה. בנוסף, השופט הורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת התובעים והוצאותיהם. הנתבעים חויבו ביחד ולחוד בתשלומים אלה.