ה"פ 42414-12-20

תקציר

התובעים, יורשיה של אישה מכפר קאסם, תובעים את רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) על ביטול הסכם חליפין שנחתם על ידי קודמם בתפקיד בשנת 1980. ההסכם היה על חלקת אדמה בכפר קאסם. התובעים טענו כי המנוחה, שלא ידעה קרוא וכתוב בשום שפה, הוטעתה על ידי מנהל מקרקעי ישראל לחתום על ההסכם, וכי קיים הסכם מתנה לאותה חלקת אדמה, שנחתם בין המנוחה לבניה בשנת 1979, אשר סותר את הסכם החליפין. לפיכך, לטענת התובעים, יש לראות את הסכם החליפין בטל. מנגד, טענה רמ"י כי התביעה התיישנה ודינה להידחות, שכן היא הוגשה למעלה מ-40 שנה לאחר חתימת הסכם החילופין. בנוסף, הציג מנהל מקרקעי ישראל ראיות לכך שהמנוח השתתף באופן פעיל במשא ומתן הממושך שקדם להסכם והבין את תוכנו. עוד קבע מנהל מקרקעי ישראל כי הסכם המתנה מעולם לא נרשם ולכן אינו יכול להחליף את הסכם החליפין. בית המשפט הסכים עם טענות רמ"י ודחה את התביעה. נמצא כי אבותיהם של התובעים השתתפו בהסכם החליפין ביודעין וברצון, וכי עילת התביעה התקיימה זה מכבר, ולפיכך התיישנה התביעה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הסכם המתנה לא הקנה לתובעים זכויות כלשהן, שכן הוא מעולם לא נרשם, והמנוחה חזרה בה מהתחייבותה למתנה בכל מקרה. התובעים חויבו לשלם לרשות מקרקעי ישראל 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.