סע"ש 61168-05-22

תקציר

בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענותיה של התובעת בדבר מצוקה נפשית, התנכלות והתעללות מצד מנהלה הישיר. התובעת לא סיפקה מקרים או ראיות ספציפיים שיגבו את טענותיה, והנתבעת הציגה טיעוני נגד לכל אחת מהטענות. השופטת קבעה כי ההתנהגות שתיארה התובעת אינה מהווה התנכלות במבחן אובייקטיבי וכי אין מנוס מחיכוך מסוים במקום העבודה. באשר לטענת התובעת לאפליה על רקע מקום מגורים, קבעה השופטת כי היא אינה מבוססת וכי התובעת לא הוכיחה כל קשר בין מקום מגוריה לבין אי קבלת קידום. גם התביעה לפיצויים בגין התנהגות בלתי הולמת והפסד כספי נדחתה מאחר שלא נתמכה בראיות, לא כומתה והייתה מחוץ לתקופת ההתיישנות. השופט הסכים עם הנתבע כי אין עילת תביעה בגין "התנהגות בלתי הולמת". גם טענת התובעת לפיטורים שלא כדין נדחתה, שכן מהראיות עולה כי הפיטורים נבעו מאי כשירותה הרפואית של התובעת, לאחר אישור רופא תעסוקתי, ולא היו קשורים לתפקודה או לטענות אפליה כלשהן. כמו כן, השופטת דחתה את התביעה בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בקובעה כי הנתבעת לא כשלה בביצוע התאמות סבירות, במיוחד נוכח חוסר שיתוף הפעולה של התובעת בבירור מגבלותיה הרפואיות. גם בקשותיה של התובעת לפיצויי קיום, פיצויי הסתמכות ופיצויים בגין הפרת חובת תום לב נדחו בשל חוסר ראיות ודחיית טענותיה הקודמות. לאור דחיית כל התביעות ובהתחשב בסכום המשמעותי של התביעה, קבעה השופטת כי על התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת, והעמידה את הסכום על 15,000 ₪. גם זכות הערעור הוזכרה בפסק הדין.