ע"פ 8550/20

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על החלטה לדחות בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין לשלילת רישיון נהיגה. המערער לא התייצב לדיון בבית המשפט, מה שהוביל להרשעה שלא בפניו. החלטת הערכאה הנמוכה שלא לדחות את גזר הדין התבססה על ביצוע הזימון כדין ועל הכלל לפיו ביצוע גזר הדין מתחיל מיד. בערעור לערכאה גבוהה יותר נטען כי דחיית בקשת הדחייה תהפוך את הערעור למיותר, שכן רוב העונש יינתן עד למועד שמיעתו. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון נימק זאת בכך שהגבלת רישיון הנהיגה של אדם אינה כמוה כהגבלה על חירותו, ולכן האינטרס הציבורי בביצוע מיידי נותר חזק. יתר על כן, סיכויי ההצלחה של הערעור לא היו גבוהים, שכן בית המשפט מצא כי הזימון בוצע כדין, וטענות כלליות לעיוות דין ללא ראיות אינן מספיקות בדרך כלל כדי לבטל פסק דין. לפיכך קבע בית המשפט העליון כי גזר הדין לא יעוכב, ודחה את הערעור.