ת"א 46124-09-21

תקציר

התיק סובב סביב סיבת מותה של תינוקת בת חמישה חודשים, שהוריה תבעו את בית החולים נצרת הצרפתי בגין רשלנות לכאורה. התובעים טענו כי התינוקת נפטרה ממחלה זיהומית שבית החולים לא טיפל בה, וכי הדבר עיכב את העברתה לבית החולים שניידר, שם נפטרה בסופו של דבר. מנגד, בית החולים הנתבע טען כי התינוקת סבלה ממחלת ריאות אינטרסטיציאלית כרונית (ILD), שאובחנה וטופלה כראוי, וכי מותה לא נגרם כתוצאה מזיהום. השופט ניתח בהרחבה את חומר הראיות, לרבות דו"ח ביופסיה פתולוגית, רשומות רפואיות הן מבית החולים הנתבע והן מבית החולים שניידר, וחוות דעת מומחים ממומחי ריאות ורפואה פנימית. דו"ח הביופסיה הזכיר תסמינים כרוניים וחריפים כאחד, מה שמצביע על שילוב פוטנציאלי של ILD ומחלות זיהומיות. עם זאת, השופט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי מותו של התינוק יוחס בעיקר למחלה מידבקת, ונטל ההוכחה היה מוטל עליהם. כמו כן, השופטת בחנה את המסמכים הרפואיים משני בתי החולים ומצאה כי הם אינם תומכים באופן חד משמעי בטענת התובעים לסיבת מוות ממחלה זיהומית. מדדי הדלקת שהתגלו במהלך שהותו של התינוק בבית החולים הנתבע לא היוו ראיה מספקת, מה גם שבבית החולים שניידר זוהו שני וירוסים ותוצאות הביופסיה לא אישרו את נוכחותם. באשר לטענות התובעים בדבר נזק ראייתי ונסיבות "ראייתיות", הבהירה השופטת כי בתביעתם הראשונית צוין בבירור כי מותו של התינוק נגרם כתוצאה ממחלה מידבקת. כך, היעדר הראיות נבע מעמדתם שלהם, וסעיף 41 לפקודת הנזיקין לא חל על העברת נטל ההוכחה. השופטת התייחסה גם לטענת התובעים לפגיעה באוטונומיה, הן לתינוק והן להורים, אך מצאה בה הרחבה בלתי מותרת של כתבי הטענות. בנוסף, מאחר שהתובעים לא הוכיחו שהתינוקת נפטרה ממחלה זיהומית, וחוסר האבחון והטיפול הנטען לא היווה פגיעה באוטונומיה שלה. משכך, דחתה השופטת את תביעת הפיצויים וחייבה את התובעים לשלם לבית החולים הנתבע 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-7,500 ₪ הוצאות. פסק הדין הדגיש את אי עמידתם של התובעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם באשר לסיבת המוות, והותיר את סיבת מותו האמיתית של התינוק על כנה.