עב"ל 52720-07-19

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה להכרה במחלתו של המנוח, מיאלומה נפוצה, כפגיעה בעבודה עקב חשיפה לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו. התביעה הראשונית נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ובעקבות זאת הוגש ערעור. פסק הדין של ערכאת הערעור מאפשר חלקית את הערעור, ומחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להמשך הערכה. המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלה האם מחלתו של המנוח נגרמה כתוצאה מחשיפה תעסוקתית לחומרים מסוכנים, ובפרט עופרת, בנזן ונגזרותיהם, וכן צבעים ומדללי צבע. בעוד חוות דעת המומחה שקלה כנגד קשר סיבתי, מצאה ערכאת הערעור כי נדרשת בחינה נוספת. זאת, משום שנראה כי חוות הדעת של המומחה מיישמת רף הוכחה גבוה יותר מההסתברות הנדרשת בחוק של מעל 50%. בנוסף, לא הייתה ברורה הבנתו של המומחה את הרכב החומרים ואת פוטנציאל ההפקה שלהם מבנזן. לפיכך מורה ערכאת הערעור לבית המשפט המחוזי למנות מומחה רפואי נוסף לבירור סוגיות אלה. מומחה זה יקבע האם ניתן לייחס את מחלתו של המנוח ל"הרעלת בנזן או נגזרותיה" והאם היא מהווה מחלת מקצוע. עוד משתמע מפסק הדין כי אם נקבע יסוד למחלת מקצוע, עובר נטל ההוכחה לקשר סיבתי למוסד. בית המשפט פוסק למערער הוצאות בסך 5,000 ₪ בגין הליך הערעור.