ת"א 36931-05-18

תקציר

המחלוקת נובעת מהסכם שכר טרחה בין עורך הדין התובע לבין הנתבע, בנוגע לייצוג הנתבע על ידי עורך הדין בתביעה. ההסכם פירט את היקף האגרות ואת המועד האחרון לתשלומן. עורך הדין טען כי הנתבע שילם רק חלק משכר הטרחה וסירב לשלם את השאר, ומכאן התביעה. הנתבע טען כי עורך הדין הפר את ההסכם באופן יסודי בכך שהתפטר במפתיע, ולכן לא היה חייב לשלם את יתרת שכר הטרחה. בית המשפט בחן את האירועים שהובילו לביטול ההסכם ומצא כי בעוד הנתבע הוא זה שביטל את החוזה, גם עורך הדין תרם לסיום בהתנהלותו במהלך פגישה סוערת. מכאן, שעורך הדין לא היה חף לחלוטין מאשמה, וחלקו באחריות יוחס ל-20%. בית המשפט קבע כי על הנתבעת לשלם אגרות בסך 112,000 ₪, בתוספת 19,040 ₪ מע"מ, בניכוי הסכום שכבר שולם בסך 33,000 ₪ כולל מע"מ. מדובר בסכום כולל של 98,534 ₪, מותאם הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום 8.6.2016 ועד למועד התשלום. כמו כן חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעת לשון הרע שהגיש עורך הדין כנגד הנתבע, שכן התבטאויותיו של הנתבע לא נחשבו ללשון הרע, וחלקן זכו להגנה כפי שנאמרו במהלך ההליכים המשפטיים. לבסוף, ציין בית המשפט כי גם אם ההחלטה הייתה מתבססת על הערכות מהימנות בלבד, גרסתו של הנאשם לא הייתה תורמת לטענתו, בנימוק של חוסר אמינותו במקרים מסוימים במהלך המשפט.