סע"ש 56586-10-18

תקציר

התובע, עובד זר מסתנן, תבע את מעסיקו להטבות תעסוקה שונות. הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה ולכן אינה זכאית למרבית ההטבות הנתבעות. בית הדין מצא כי התובע לא הוכיח את פיטוריו ולכן תביעותיו לפיצויי פיטורים, חוסר שימוע והודעה מוקדמת נכשלו. עם זאת, מעדותה של בעלת הבית כי הייתה לה לבדה סמכות לפטר עובדים וכי מעולם לא הורתה על פיטורי התובעת, יחד עם ראיות נוספות, עולה כי העסקתה של התובעת הופסקה. התובעת הייתה זכאית ל-1,251 ₪ עבור דמי הבראה, 774 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, 650 ₪ עבור ניכוי החלק הפנסיוני של העובד, 4,207 ₪ עבור הפרשות לקרן השתלמות ו-1,562 ₪ עבור הפרשי דמי חגים, שכן הנתבעת לא הוכיחה די הצורך כי התובעת עבדה בחגים או כי הניכויים היו הלוואות. הנתבעת גם ביצעה ניכויים שלא כדין משכרו של התובע בסך של 6,872 ₪, ובית המשפט הורה על 500 ₪ כפיצוי לדוגמה בגין הפרות חוק הגנת השכר בדבר ניכויים לא ברורים. טענות הנתבע כי התובע חתם על כתב ויתור נדחו, שכן בית המשפט מצא כי התובע לא היה מודע עד תום לזכויותיו. בנוסף, הטענות בדבר ימי מחלה, פדיון חופשה ומתנות לחג לא הוזכרו בסיכומים ולכן נזנחו. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,060 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויבה הנתבעת להמציא לתובע את האישורים המתאימים לגישה לכספים המגיעים לו מ"פיקדון המסתננים". עוד קבע בית המשפט כי על הנתבע לשלם לתובע 2,000 ₪ השתתפות בהוצאות המשפט.