הפ"ב 64195-01-17

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול פסק בוררות. השופטת הקדימה את פסק הדין בהכרה בסמכותו המוגבלת של בית המשפט לפסוק פסיקות כאלה, דבר שניתן לעשות רק בנסיבות הצרות המפורטות בחוק הבוררות. לאחר מכן עברה השופטת לבחון באופן מסודר את כל אחת מעילות המבקש לביטול פסק הבוררות. באשר לטענת המבקש כי הבורר לא פסק על פי דין, כמתחייב מחוק הבוררות, לא מצא השופט כל הצדקה בטענה זו. קביעתו של הבורר כי המבקשת לא מילאה את חובותיה כלפי המשיב התבססה על פרשנותו של הבורר לחוק, שבית המשפט לא מצא לנכון לערער עליה, במיוחד נוכח העובדה שלא הוכח כי הבורר התעלם במכוון מן החוק. עוד טען המבקש, כי יש לבטל את פסק הבוררות משום שניתן בחריגה מסמכות, שכן הבורר הורה למבקש להשיב למשיב שכר טרחה, דבר שהמשיב לא דרש במפורש בכתבי הטענות שלו. השופטת חלקה על כך, וציינה כי סוגיית שכר הטרחה ששולם ביתר הועלתה על ידי המשיב מלכתחילה ולפיכך היא בתחום סמכותו של הבורר. זאת ועוד, החלטת הבורר בעניין זה הייתה מוצדקת לפי סעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק הבוררות. גם טענת המבקש כי פסק הבוררות נעדר הנמקה נדחתה, שכן השופט סבר כי פסק הבוררות מנומק דיו. לבסוף, דחה השופט את טענת המבקש כי פסק הדין נוגד את תקנת הציבור, וקבע כי רצונו של המבקש בתשלום אינו מהווה "אינטרס ציבורי". ככלל, השופט פסק לטובת המשיב, דחה את הבקשה לביטול פסק הבוררות והורה למבקש לכסות את הוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין.