רע"פ 5949/17

תקציר

בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור והחליט לדחותה. כדי לקבל ערעור, על המבקשים להעלות שאלה בעלת משמעות משפטית או ציבורית או להוכיח עיוות דין חריג או עוול מהותי נגדם. המבקש לא הוכיח כל עילה כזו. הטענות שהוצגו היו זהות לטענות שנדחו בעבר בשתי ערכאות קודמות, שנגעו לפסיקת אי-הרשעה בעניינו של המבקש. פרשנותו של המבקש בדבר חובת הוכחת נזק קונקרטי לא התקבלה. בהתייחסו לערעורים אזרחיים קודמים, בית המשפט שב ומדגיש כי על העותר להראות כי הרשעה תגרום נזק חמור וקונקרטי לסיכויי השיקום שלו, הנתמכת בראיות חזקות. דרישה זו מתיישבת עם אופיו של החריג לאי-הרשעה, שאמור לחול רק במקרים בעלי טעמים משמעותיים הקשורים לשיקום. בפסקי דין קודמים נקבע כי לא כל הרשעה פוגעת באפשרויות השיקום, במיוחד אם אין עבר פלילי. בית המשפט הדגיש כי קבלת פרשנותו של המבקש עלולה לשבש את האיזון הנדרש לחריגים של אי הרשעה. תסקיר שירות המבחן נמנע מלציין נזק קונקרטי, אלא רק ציין חשש כללי מפני נזק עתידי פוטנציאלי מהרשעה פלילית, אשר נעדר תימוכין ראייתיים. העבירות, שכללו פעולות מתוכננות מראש כמו זיוף תעודת זהות והתחזות, הוגדרו חמורות, תוך שלילת כל הצדקה להימנע מהרשעה. העיקרון גורס כי מי שמודה בעבירות מורשע בדרך כלל, למעט חריגים רק במקרים חריגים. הבקשה נבחנה על ידי שתי ערכאות ואינה ראויה לחריגה, נדחתה ב-25 ביולי 2017, ואישרה את אי ההתערבות בהחלטות שניתנו על ידי בתי משפט קודמים.