סע"ש 33454-03-21

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת, תבע את האחרון לתגמולים שונים שנבעו מהעסקתו. הנתבע תבע שכנגד מספר ניכויים. השופטת פתחה והתייחסה לתחולת צו ההארכה בענף הניקיון על מערכת היחסים בין הצדדים. מאחר שעיסוקה העיקרי של הנתבעת היה תחזוקה, שכללה ניקיון, פסק השופט לטובת התובע. לאחר מכן, בחן השופט את טענת התובע כי לא ניתנה לו הודעה מתאימה על תנאי עבודתו בשפתו, כנדרש בחוק. הנתבע לא הציג גרסה קוהרנטית לאירועים ולכן התביעה פסקה לטובת התובע ופסק לו 3,000 ₪. עוד טען התובע כי שכרו לא בא לידי ביטוי נאמן בתלושי השכר שקיבל, וכי חלק משכרו שולם במזומן. השופטת הסכימה כי תלושי השכר נעדרי כל היגיון פנימי והנתבעת לא סיפקה להם כל הסבר סביר. לפיכך, קיבלה השופטת את טענת התובע כי שכרו השעתי עמד על 36 ₪ ופסקה לטובתו ופסקה לו פיצוי בסך 5,000 ₪. לאחר מכן פנתה השופטת לתביעת התובע לפדיון ימי חופשה. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשות כלשהו והשופטת קבעה כי אין לנכות תשלומים בגין ימי חופשה המשתקפים בתלושי השכר מהסכום המגיע לתובע. לתובע נפסקו 5,040 ₪. כמו כן פסקה השופטת לטובת התובע בנוגע לתביעותיו לדמי הבראה, דמי חגים והפרשות לפנסיה שלו, ופסקה לו 2,948 ש"ח, 2,016 ש"ח ו-14,564 ש"ח בהתאמה. התובע ביקש גם הפרשות לקרן השתלמות שלו ותוספת שכר ותק, אותם פסק השופט במלואו – 6,827 ₪ ו-156 ₪ בהתאמה. תביעתו של התובע לגמול שעות נוספות נדחתה מאחר שלא סיפק כל חישוב על פי דוחות הנוכחות, שהשופט קיבל כאותנטי. באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע, קבעה השופטת כי התובע לא הוכיח כי פוטר ולכן אינו זכאי לכל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין או הודעה מוקדמת. השופט גם פסק נגד בקשת הנתבע לנכות תשלומים כלשהם מהסכום שנפסק לתובע. בסופו של דבר הורה השופט לנתבע לשלם לתובע 39,551 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דינו של התובע, שהסתכם ב-5,000 ₪.