תמ"ש 26486-03-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי בין שני אחים בנוגע לפרשנות סעיף בהסכם משנת 2009 הנוגע לחלקת אדמה. בית המשפט בוחן את הנסיבות שהובילו להסכם, לרבות הסכם מתנה בו היו מעורבים ההורים, על מנת לברר את כוונת הצדדים. התובע טוען כי הנתבע יקבל שטח מקסימלי של עד 500 מ"ר, ואילו הנתבע טוען לכל שטח מקסימלי שיאושר, שיכול להגיע עד 980 מ"ר. השופט, לאחר ששקל את הראיות והעדויות, לרבות ההסכמים ותקנות התכנון, מגיע למסקנה כי כוונתם המשותפת של הצדדים הייתה להבטיח לנאשם את המחצית האחורית של החלקה. לפיכך, יש לפרש את המונח "שטח מקסימלי" כמחצית מהמגרש כולו, ששטחו כ-740 מ"ר. השופט פוסק לטובת הנתבע ומאפשר לו לחלק/לפצל עד מחצית מהמגרש שבמחלוקת. צו המניעה בתיק מוסר, וכל צד אחראי להוצאות המשפט שלו. החלטה זו מתקבלת על סמך הנסיבות והפרשנויות הספציפיות המפורטות בפסק הדין, הכולל ניתוח מפורט של הראיות והדינים החלים.