ת"פ 4157-08-22

תקציר

## ניתוח משפטי: גזר דין בעניין זיו מסיקה – איומים והרציונל העונשי **מבוא** פסק הדין הנדון נוגע להרשעתו של זיו מסיקה בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההרשעה התבססה על הודאתו של הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן, אשר ייחסו לו איום טלפוני על המתלוננת בכוונה להפחידה או להקניטה. פסק הדין מציג ניתוח מעמיק של שיקולי הענישה, תוך יישום תיקון 113 לחוק העונשין, ובפרט את שלבי קביעת מתחם העונש ההולם, בחינת חריגה ממנו, וגזירת העונש הסופי. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **עקרון ה"מתחם ההולם" (תיקון 113 לחוק העונשין):** פסק הדין ממחיש באופן ברור את יישומו של תיקון 113, אשר שינה את שיטת גזירת הדין בישראל. השופטת אורית קרץ פועלת על פי השלבים הנדרשים: * **קביעת מתחם העונש ההולם:** השופטת מבססת את קביעת המתחם על העקרונות המפורטים בסעיפים 40ב' ו-40ג' לחוק העונשין. היא מתחשבת בערכים החברתיים שנפגעו (ביטחון, שלוות נפש, כבוד האדם, שלטון החוק), במידת הפגיעה בהם (קל-בינוני, לאור אופי האיום – מילולי, טלפוני, ספונטני, ללא מימוש), ובמדיניות הענישה הנוהגת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסיקה שהובאה (ת"פ 22237-09-20, ת"פ 79660-01-19, ת"פ 41196-05-10, רע"פ 3364/14). * **בחינת חריגה ממתחם:** אומנם השופטת לא מנתחת במפורש את שלב זה כשלב נפרד, אך ניתן לראות כי בהתחשבה בנסיבות המקלות (הודאה, עבר נקי יחסית, נסיבות חיים, סיכון נמוך להישנות), היא ממקמת את העונש הסופי בתחתית המתחם שנקבע. * **קביעת העונש הסופי:** השופטת קובעת את העונש הסופי בהתחשב בכלל השיקולים – הן הנסיבות הקשורות והן אלו שאינן קשורות לביצוע העבירה. 2. **פרשנות מרחיבה לעבירת האיומים כעבירת אלימות:** פסק הדין מצטט את פסק דין **רע"פ 8188/09 שלומי דבורה נ' מדינת ישראל**, אשר קבע כי יש ליתן לעבירת האלימות פרשנות רחבה הכוללת בתוכה את עבירת האיומים. הדבר משליך על חשיבות ההגנה על הערכים המוגנים באמצעות ענישה הולמת, גם כאשר הפגיעה אינה פיזית. 3. **הגנה על שלוות נפשו ובטחונו של הנאשם:** פסק הדין מתייחס להגנה על ערכים חברתיים מוגנים, כפי שפורט בפסק דין **רע"פ 2038/04 לם נ' מדינת ישראל**. השופטת מדגישה את הפגיעה בשלוות הנפש, בביטחון ובחירות הפעולה של הנאשם, הנובעת מהאיום. 4. **הבחנה בין סוגי איומים:** פסק הדין מבחין בין איומים קונקרטיים ומתוכננים לבין איומים מילוליים, ספונטניים, שנאמרו בטלפון וללא מימוש. הבחנה זו משפיעה באופן ישיר על הערכת מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ובהתאם לכך, על קביעת מתחם העונש. 5. **שיקולי שיקום והתרשמות שירות המבחן:** פסק הדין מייחס חשיבות רבה לתסקיר שירות המבחן. התרשמות שירות המבחן מהנאשם – לרבות לקיחת אחריות חלקית, קושי בהכרה באלימות, עמדה קורבנית, אך גם היעדר עבר פלילי בעשור האחרון, יכולות ותפקוד תקין, ומערכת תמיכה נורמטיבית – מהווים שיקולים מרכזיים בגזירת הדין. השופטת מתחשבת ב"היעדר נזקקות טיפולית ייעודית" וב"הערכת שירות המבחן לסיכון נמוך להישנות התנהגות אלימה". 6. **משקל ההודאה והזמן שחלף:** השופטת מציינת לזכות הנאשם את ההודאה בהזדמנות הראשונה ואת העובדה שחלפו כשנתיים וחצי מאז ביצוע העבירה, במהלכן לא נפתחו נגדו תיקים חדשים. אלו מהווים אינדיקציות להתנהגות נורמטיבית ולירידה בסיכון. 7. **ענישה צופה פני עתיד (מאסר על תנאי והתחייבות):** העונש הסופי כולל מאסר על תנאי והתחייבות, שהן מטרות ענישה של הרתעה ושיקום. הדבר תואם את עמדת הנאשם, שביקש ענישה צופה פני עתיד. **חדשנות בפסיקה** אף שפסק הדין אינו מציג חידוש מהפכני, הוא מדגים יישום מדויק ומאוזן של הוראות החוק והפסיקה, תוך שילוב של מגוון רחב של שיקולים – הן מחומרת העבירה והן מנסיבותיו האישיות של הנאשם. השילוב בין קביעת מתחם עונש הולם, לבין התחשבות משמעותית בנסיבות מקלות, ובפרט בהתרשמות חיובית משירות המבחן, מציג גישה עניינית ומאוזנת לגזירת דין. **סיכום** גזר דין זה משקף את הלך הרוח המשפטי הנוכחי בנוגע לעבירות איומים, המדגיש את הצורך בהגנה על ערכים חברתיים יסודיים, תוך התחשבות פרטנית בנסיבות כל מקרה ומקרה. השופטת אורית קרץ מציגה דיון מפורט ומנומק, המבוסס על עקרונות החוק והפסיקה, ומגיע לתוצאה עונשית המשקפת את מורכבות השיקולים הכרוכים בגזירת דין.