פש"ר 1011/00

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם פשרה שנחתם בשנת 2001 בין המבקשים דיור אזרחי ודיאמנט, לבין המשיבים קיראת וכונסי הנכסים של נכס השייך לדיור האזרחי. ההסכם נועד לפתור מחלוקת הנוגעת למכירת הנכס, כאשר קיראת הסכים למכירה על ידי כונסי הנכסים בתמורה להחזר ופיצוי. עם זאת, ביקשו המבקשים לבטל חלק מההסכם, ובפרט את ההוראה בדבר פיצויה של קירת, או לחילופין, לעכב את התשלום עד לסיום הליכים משפטיים נפרדים. המבקשים טענו כי זכותם לבטל את ההסכם, וכי כינוס הנכסים הגביל את סמכויות הנהלת הדיור האזרחי, לרבות יכולתה לבטל את ההסכם. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי צו כינוס הנכסים משעה את סמכויות הדירקטורים בחברה בנוגע לנכס, וכי דיאמנט, בהיותה דירקטורית, נעדרת סמכות לבטל את ההסכם מטעם דיור אזרחי, מה גם שההסדר קשור קשר הדוק לזכותה של קיראת להשבת השקעתה ופיצוייה. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש את חובת תום הלב ביחסים חוזיים, ומצא את ניסיונה של דיאמנט לבטל את ההסכם כפועל בחוסר תום לב. בקשת המבקשים לביטול חלקי של ההסכם נדחתה, כלומר יש לקיים את הסכם הפשרה כולו, ועל קיראת לקבל את הפיצוי המוסכם. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיבים, בתקרה של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה.