רע"א 8821/09

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט את הלגיטימיות של מדיניות המשיב שהבדילה בין גברים לנשים בכל הנוגע לכניסה למועדון, עליה ערער חוק איסור הפליה. בית המשפט קבע כי מדיניותה של המשיבה מפלה, שכן היא קבעה גילאי מינימום שונים לגברים ולנשים להיכנס למועדון, דבר המפר את חוק איסור הפליה בכך שהוא מפלה על רקע מין. בית המשפט הדגיש כי החוק חל על כל צורה של אפליה אסורה, בין אם היא מכוונת לקבוצות מוחלשות מבחינה היסטורית ובין אם לקבוצות "חזקות" כביכול, ובכך חיזק את העיקרון לפיו יש לתקן כל אפליה המעוגנת בסטריאוטיפים או בהבחנות לא רלוונטיות. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של השוויון המהותי, וטען כי הנצחת סטריאוטיפים באמצעות פרקטיקות מפלות רק מעמיקה את השסעים החברתיים ופוגעת באוטונומיה ובכבוד של הפרט. המקרה התעמק גם בפרשנותה של תקנה 11 לתקנות השיפוט, המחזקת את שיקול דעתו של בית המשפט לדחות תביעות אם העובדות אינן מקימות עילת תביעה, גם אם הנתבע אינו מופיע. בסופו של דבר, הפך בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והורה על פיצוי המבקש בגין הפליה פסולה, תוך הדגשת המטרה החברתית הרחבה יותר של מיגור ההפליה וטיפוח מסגרת חברתית שוויונית.