ע"א 2959/22

תקציר

בפסק דין זה עסק בית המשפט במקרה מאתגר וקורע לב בו היו מעורבים המערערים ובני משפחתם, אשר התמודדו עם בעיות בריאותיות קשות ונכויות. התיק התמקד בהתיישנות, אחריות ורשלנות רפואית. למרות המורכבות והאהדה לנסיבות המשפחה, החליט בסופו של דבר בית המשפט לדחות את ערעור המערערים ולקבל את ערעורה של הדסה. היא בחנה טענות מקדמיות כגון טענת המערערים בדבר תקופת ההתיישנות, ומצאה כי על אף שמדובר במקרה גבולי, התביעה לא נחשבה מיושנת בעת הגשתה. ההחלטה הדגישה את תפקידה של הסכמה מדעת בטיפול רפואי, והטילה ספק בהלימות המידע המשותף של אנשי מקצוע רפואיים עם המשפחה בנוגע למצב גנטי. על אף שבית משפט קמא מצא תחילה רשלנות באופן העברת המידע, בית המשפט העליון מצא כי די בבדיקות הרפואיות הנדרשות ובסיכונים הנדרשים. בנוסף, בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין תוצאות הלידה שנבעו ממנה, וציין כי בוצעו הליכים נאותים על ידי אנשי המקצוע הרפואיים. כמו כן נבחנו התנהגותה והבנתה של האם, כאשר בית המשפט הכיר בפערים במעשיה. נוכח חידושן ונדירותן של התסמונות, לא נקבעה רשלנות פורמלית, ובסופו של דבר נזקי המערערים לא טופלו. פסק דינו של השופט עמית התקבל על ידי השופטים גרוסקופף וקבוב, והוביל להחלטה סופית ללא הוצאות, מיום 18.6.2023.