מ. מקרקעין 382/20

תקציר

פסק הדין דן בהוראות סעיף 71ב לחוק המקרקעין, המאפשר הרחבת דירה בבית משותף לרכוש משותף בתנאים מסוימים. החוק מחייב הסכמה של רוב בעלי הדירות להרחבה כזו, וההסכמה צריכה להיות מפורשת. פסק הדין מפרט את השיקולים התכנוניים ואת הדרישה לקבלת היתרי בנייה להרחבות. במקרה הספציפי מצא בית המשפט כי התובע לא קיבל את ההסכמה הנדרשת להרחבת דירתו לבור מים ברכוש משותף, כנדרש בחוק. הסכמתו של בעל דירה אחד לא הייתה מספקת, שכן לא הייתה הסכמה בו זמנית של הרוב הדרוש. זאת ועוד, ההסכמה שהתקבלה לא הייתה מפורשת דיה, והתנהלותו של התובע, לרבות פעולה בניגוד לפסקי דין קודמים, לא תמכה בטענתו. בית המשפט דחה את תביעת התובע, אסר על ההרחבה והורה לתובע לקיים פסק דין קודם. בנוסף, חויב התובע לשלם לנתבע את הוצאות ההליך, בסך 8,000 ₪. ההחלטה הדגישה את סמכותו הרחבה של הממונה על רישום המקרקעין בעניינים אלה והציעה כי תוכנית כוללת להרחבת דירות יכולה להיות פתרון ישים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והתווה את הדרישות לכל ניסיון הרחבה עתידי.