רע"א 6396/14

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל הגיש בשנת 2002 תביעה לפינוי מבקש שהחזיק בחלקת אדמה שעברה הליכי התנחלות ונרשמה על שם המדינה בשנת 1977. המבקש טען כי סבו וסבתו המנוחים רכשו את הקרקע בשנות השלושים, והוא תפס חזקה בה בשנות השישים, ולכן יש לדחות את תביעתו על יסוד תקופת ההתיישנות או לחילופין הוא זכאי לפיצוי בגין השקעותיו אם יפונה. בית משפט השלום דחה את טענות המבקש, והוביל אותו לערער על בסיס הטענה כי הוא החזיק במקרקעין לפחות 15 שנה וכי תקופת ההתיישנות הרלוונטית צריכה להיות 15 שנים ולא 25 שנה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי המבקש העלה טענות משפטיות סותרות ולא הוכיח את טענתו. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, בטענה כי הערכאות הקודמות טעו בהחלת תקופת ההתיישנות. עם זאת, השופט קבע כי זכויותיו של המבקש במקרקעין בוטלו בהליכי ההסדר ורישום הבעלות של המדינה בשנת 1977, וכי המבקש לא נקט בהליך מתאים כדי לערער על כך. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב בתשלום הוצאות הנהלה בסך 10,000 ₪.