ת"א 2737-05-19

תקציר

התיק נסוב סביב עסקת מכירת דירת מגורים, שבה האשימו הרוכשים, שפירא, את המוכרים, שרבקר, בכך שלא גילו אי סדרים בבנייה - כלומר, שהדירה לא עמדה בהיתר הבנייה. לדירה הייתה חצר מקורה שהמוכרים תחמו בארונות תצוגה, שהיוו חריגה מההיתר. בית המשפט פסק לטובת שפירא, ומצא את שרבקר אחראית להפרת חובת מסירת מידע מלא על הנכס, כמתחייב מחוק המכר. השופטים דחו את טענת המוכרים כי הקונים הבחינו באי סדרים בבנייה ולכן היה עליהם לערוך בדיקות נוספות, והדגישו כי חוק המכר מטיל את חובת הגילוי על המוכר בלבד. בית המשפט גם הטיל ספק במהימנות עדותה של גב' שרבקר בנוגע לבירוריה לכאורה בנוגע לחוקיות הבנייה, ומצא אותה סותרת ולא עקבית. יתר על כן, בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהגות המוכרים עולה כדי חוסר תום לב, שכן הם הטעו את הקונים ולא פעלו במהירות לתיקון המצב, ובכך חשפו את הקונים לסיכון של הליך פלילי. השופטים מצאו גם את עו"ד דהן, שייצג את שני הצדדים בעסקה, אחראי חלקית לנזק שנגרם לשפירא. דהן פעל בניגוד עניינים ולא ערך ביקורות נאותות ולא גילה לצדדים את חריגות הבנייה. למרות שמצא כי מדובר בהפרת הסכם המכר, סירב בית המשפט לפסוק לשפירא את הפיצוי המוסכם מאחר שלא ביטלו את ההסכם. במקום זאת, פסק להם בית המשפט פיצויים בפועל, והעריך את עלות תיקון חריגת הבנייה ב-100 אלף שקל, לצד 10,000 שקל בגין הוצאות עקיפות ו-15 אלף שקל בגין עוגמת נפש. שרבקר חויב לשלם פיצוי זה, בסך 125 אלף שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25 אלף שקל, בתוך 30 יום. בנוסף, בשל אחריותו החלקית של דהן, הוא נדרש לפצות את שרבקר בהתאם. פסק דין זה מדגיש את חשיבות השקיפות ותום הלב בעסקאות נדל"ן, ומטיל נטל גילוי כבד על המוכרים כדי למנוע מהקונים נזקים בלתי צפויים.