בש"פ 288/11

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום, המייחס לו מעשה מגונה בנסיבות מחמירות כלפי מתלוננת קטינה. העובדות שפורטו בכתב האישום תיארו התנהגות מינית בלתי הולמת של המערער כלפי המתלוננת, שהכירה את משפחתו. המדינה ביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי אישר זאת בשל מסוכנותו לחברה. עם זאת, כתב האישום נמחק מאוחר יותר על הסף, על רקע שביתת עורכי דין, שהביאה לשחרורו של המערער ממעצר. המדינה הגישה מחדש את כתב האישום עם תום השביתה, מה שהוביל לערעור הנוכחי על מעצרו של המערער. בית המשפט מכיר בכלל לפיו מעצר חוזר לאחר שחרור הוא חריג. עם זאת, במקרה זה, השחרור הראשוני נבע מטעמים מוסדיים הקשורים לשביתה ולא מהערכה עניינית של מסוכנותו של המערער. באיזון בין ציפיותיו של המערער עם שחרורו לבין חומרת העבירות המיוחסות לו, עברו הפלילי והסיכון הנשקף ממנו, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום למעצר. תקופת השחרור הקצרה, יחד עם מודעותו של המערער להשפעת השביתה, מפחיתים ממשקל ציפיותיו. יתר על כן, אופי האישומים, עברו הפלילי והערכות פסיכיאטריות מבססים את מסוכנותו לחברה. בית המשפט מדגיש כי אי התייצבותה של המדינה במהלך השביתה אינה מעידה על שינוי בהערכת מסוכנותו של המערער. לפיכך, הערעור נדחה, והמערער יישאר במעצר עד תום ההליכים.