בע"מ 2284/09

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך רכוש בין בני זוג גרושים, כאשר הבעל (המבקש) מערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר כי לבית הדין השרעי יש סמכות שיפוט בתיק. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות המונח "מעמד אישי" כפי שהוא מתואר בסעיף 52 לדבר המלך במועצה, המעניק לבית הדין השרעי סמכות שיפוט בלעדית ב"ענייני מעמד אישי" של מוסלמים. הבעל טוען כי תביעת רכושו מצויה בסמכותו של בית הדין השרעי, ואילו האישה (המשיב) חולקת עליו. פסק דינו של השופט ח' מלצר מנתח את הסוגיה בפירוט ומגיע למסקנה כי לבית הדין השרעי אין סמכות עניינית לדון בתביעת הרכוש של הבעל. מפרשנות המונח "מעמד אישי" בסעיף 52, יחד עם הפסיקה, עולה כי התביעה אינה קשורה למעמד הנישואין עצמם אלא נובעת מדברים אזרחיים במהלך הנישואין. יתר על כן, חוק יחסי ממון והסכמת הצדדים אינם מקנים את הסמכות הנדרשת לבית הדין השרעי. למרות שהאישה הגישה גם תביעה לבית הדין השרעי בנוגע לרכוש, התנהלותה אינה משנה את היעדר הסמכות. פסק הדין מדגיש כי סמכותם של בתי הדין הדתיים נגזרת מעקרון החוקיות, כלומר הם מחזיקים אך ורק בסמכויות המוקנות בחוק. מאחר שסמכות השיפוט של בית הדין השרעי אינה מכסה את תביעתו של הבעל, החלטות בתי הדין השרעיים הנמוכים בטלות בשל היעדר סמכות שיפוט מהותית. העתירה שהגישה האישה מתקבלת, ובקשת רשות הערעור של הבעל נדחית. סגני הנשיא מ' נאור וא' חיות מסכימים עם פסק הדין.