ע"פ 410/87

תקציר

הערר מתייחס לסיווגם של שני מבנים המשמשים כבתי אבות באזור מגורים המיועד לבתים צמודי קרקע או דו-משפחתיים לפי תכנית מתאר רמת גן/340. על בית המשפט לקבוע האם המבנים משמשים למגורים או שמא יש לראות בהם "בתי אבות". המערערים טוענים כי הפעולות המתבצעות במבנים דומות לאלו של בית מגורים ולכן יש לסווגן ככאלה. הם מדגישים כי השירותים הניתנים, כגון שמירה, פיקוח וסיוע, אינם משנים את אופי המגורים של המבנים. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אופיים המסחרי של בתי האבות והעובדה שהם מנוהלים על בסיס עסקי, כאשר המערערים בוחרים את הדיירים הקשישים ללא התייעצות עם האוכלוסייה הקיימת, אינם עולים בקנה אחד עם אופי המגורים באזור. בית המשפט פירש את תכנית המתאר כמחריגה "בתי אבות" מסחריים מסוג זה מהשימושים המותרים באזור המגורים. למרות שהפעילות המבוצעת עשויה להיות דומה לזו של בניין מגורים, ההיבט המסחרי ותהליך הבחירה של הדיירים מבדילים אותם ממגורים טיפוסיים. לפיכך, העתירה לסווג את המבנים למגורים נדחית, ובתי האבות אינם מורשים לשהות באזור המגורים האמור.