ב"ש 6407/06

תקציר

הכרעת הדין המדוברת מתייחסת לתיק פלילי בו הואשם הנאשם בביצוע מעשה מגונה ושיבוש הליכי משפט. ההגנה טענה כי חלוף הזמן בין ביצוע העבירה הנטענת לבין הגשת כתב האישום פוגע ביכולתו של הנאשם להתגונן, וביקשה לבטל את כתב האישום. עם זאת, בית המשפט קבע כי דוקטרינת ההגנה מפני צדק אינה חלה במקרה זה. השופט הכיר בכך שהזכות להליך הוגן היא אבן יסוד במשפט הפלילי, לרבות הגשת כתב אישום במועד, וכי תקופת חוסר הוודאות הארוכה עלולה לייסר את הנאשם. עם זאת, השופט הדגיש כי הנאשם לא הצביע על נזק ראייתי ספציפי וכי חלוף הזמן משפיע גם על יכולת התביעה להוכיח אשמה. כמו כן, השופטת ציינה כי תיקי עבירות מין כרוכים פעמים רבות באיחור בתלונות ואינם פוגעים במהימנות העדות. השופט התייחס גם לתקופת ההתיישנות, וציין כי המחוקק כבר שקל את האיזון בין האינטרס הציבורי לזכויות הפרט בקביעת מגבלות הזמן. במקרה זה, כתב האישום הוגש בתוך התקופה הסטטוטורית, אם כי לקראת סופה, והשופט קבע כי לא היו נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול האישומים. בפרט, השופט הדגיש כי החקירה החלה מיד עם היוודע דבר האירוע למשטרת ישראל, וכתב האישום הוגש תוך זמן סביר. לפיכך, נדחתה הטענה המקדמית לדחיית האישום הראשון, והנתבע נדרש להשיב בכתב.