ע"פ 500/75

תקציר

בפסק דין זה הכריע בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לבקשה לפסילת שופטים בתיק רצח. בית המשפט המחוזי אישר את דבריו של המערער כראיה לגיטימית, מה שהוביל את הסנגור לטעון כי השופטים כבר גיבשו דעה שלילית על המערער. הסנגור ביקש מהשופטים לפסול עצמם משמיעת המשפט, שכן דעתם עלולה לפגוע באובייקטיביות שלהם. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי הערכת השופטים את מהימנותו של המערער היא חלק הכרחי מתפקידם השיפוטי במשפט הקטין. בית המשפט הדגיש כי הערכה זו התבססה על עדותו והתנהגותו של המערער במהלך המשפט הקטין וקשורה ישירות לטענת אי קבילות הודעותיו. יתר על כן, בית המשפט הניח כי השופטים, בהיותם מקצועיים, ישקלו את כל הראיות שהוצגו במהלך המשפט ללא משוא פנים, וכי הערכתם השלילית הקודמת לא קבעה מראש את אשמתו או חפותו של המערער. עוד ציין בית המשפט כי על ההגנה היה לצפות את הסיכון לרושם שלילי בבואה לבחור להביא את המערער להעיד. לבסוף, הופעל עקרון הצורך, תוך הדגשת הצורך של אותם שופטים להמשיך במשפט כדי להבטיח את תפקודה התקין של מערכת המשפט.