עמ"ה 1146/03

תקציר

מדובר בפסק דין של מחלוקת מס בישראל משנת 2005 הנוגעת למהות התשלום שבוצע במסגרת הסדר פשרה בין עובד לבין מעסיקתו לשעבר, חברת מחשבים לישראל בע"מ, לאחר פיטורי העובד. העובד, המערער, טען כי התשלום, בניכוי הוצאות מוכרות מעטות, מהווה פיצויים בגין עוגמת נפש, פגיעה במוניטין והפסדים לא ממוניים אחרים שנגרמו לו כתוצאה מפיטוריו שלא כדין, ועל כן אין לחייבו במס. המשיב, פרקליט המחוז, טען כי כל הסכום הוא הכנסה חייבת הנובעת מיחסי עובד-מעביד. בהסכם הפשרה שנחתם בין המערערת לבין החברה נקבע כי סכום של 380,000 ₪ ישולם כפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק "כמתואר בסעיף 63" לכתב התביעה של המערערת שהוגש לבית הדין לעבודה. פסקה 63 התייחסה לזכותו של המערער לדמי התאמה בגין פיטוריו, שהיו חייבים במס, ולנזקים לא ממוניים אחרים שלא היו חייבים במס. השופטת, אלטוביה מגן, קבעה כי הסכום של 221,500 ₪ חייב במס כדמי התאמה, והיתרה בסך 158,500 ₪ הינה פיצוי שאינו חייב במס בגין נזקיה האחרים של המערערת. השופטת ביססה החלטה זו על נוסח הסכם הפשרה ונסיבות המקרה. כמו כן, השופט קבע כי הפרשי ההצמדה והריבית הנלווים לפיצוי ייוחסו באופן יחסי לחלקים החייבים במס ושאינם חייבים במס. לאחר מכן תתוקן השומה בהתאם. השופט מגן לא התייחס לסוגיות אחרות שהועלו או לטענת המערער בדבר הסתמכותו על התבטאות של עובד ציבור, שכן הן אינן רלוונטיות עוד בעקבות החלטה זו. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.