ת"א 57208-05-21

תקציר

בפסק דין זה התמודד המשיב עם תביעה כספית של מבקש, שהובילה לפסק דין לטובת המבקש בשנת 2009. המשיב לא הצליח להגן על התביעה, מה שהוביל לפסק דין במעמד צד אחד. מספר הסכמי פשרה נדונו בין הצדדים בשנים שלאחר מכן, כאשר המשיב לא עמד בהסכמים. בקשת המשיב לבטל את פסק הדין המקורי נדחתה בשנת 2021 בשל טענות לזיוף בדבר חתימותיו על תעודות מסירה. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה להכרזה על פסק הדין המקורי כבטל, והמבקש ביקש לבטלו. בית המשפט נעתר לבקשת המבקש לדחות את התביעה על הסף. ההחלטה התבססה על מספר גורמים. ראשית, טענת המשיב חסרה אמינות בשל עיכובים ניכרים בהעלאת טענות לזיוף, יחד עם הודאתו בחוב בהסכמי פשרה מאוחרים יותר. שנית, תנאי "חיוניות הראייה" לא התקיים, שכן טענת המרמה לא הייתה צפויה לשנות את תוצאת ההתדיינות המקורית באופן משמעותי. שלישית, המשיב לא הציג ראיות חדשות בשקידה סבירה, שכן ניתן היה להשיג את חוות דעת המומחה בנושא זיוף חתימות קודם לכן. בנוסף, הראיות לא ערערו באופן מהותי על החוב. לבסוף, שיהוי המשיב יצר מכשולים להצלחת התביעה, והוחלו הכללים הנוקשים בנוגע לפיטורים על הסף. משכך, נדחתה התביעה, והמשיב חויב בהוצאות המבקש. צו מניעה זמני המגן על נכסי המגורים של המשיב נותר על כנו למשך 60 יום, עם חלון ערעור של 60 יום לבית המשפט המחוזי.