ע"א 7721/22

תקציר

הערעורים בפני בית המשפט עוסקים בחבותו האישית של עו"ד שטבהולץ בקשר עם הסכמים שנחתמו בין המערערים לבין חברות טוטנהאם לרכישת מקרקעין בהתנחלות אורנית. המערערים טענו כי על עו"ד שטבהולץ חלה חובת זהירות כלפיהם, אותה הפר, ועל כן יש להטיל עליו אחריות לנזק שנגרם להם. לחילופין, הם טענו כי עו"ד שטבהולץ שימש כאורגן או נושא משרה בחברות טוטנהאם ולכן יש לשאת באחריות אישית לנזק שנגרם להן מכוח עוולת המרמה, מצג שווא רשלני והפרת חובת הגילוי. עוד טענו המערערים וולטר וקלס כי יש להטיל על עו"ד שטהולץ אחריות אישית כלפיהם מכוח הסכמי ההלוואה שנחתמו בינם לבין טוטנהאם השקעות. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות נגד עו"ד שטהולץ, אך הטיל עליו חובה אישית מוגבלת כלפי וולטר וקלס במסגרת הסכמי ההלוואה. בית המשפט שלערעור קבע כי לא ניתן להטיל על עו"ד שטהולץ אחריות אישית להסכמים שנחתמו בין המערערות לבין חברות טוטנהאם, לא מכוח דיני הנזיקין ולא מכוח דיני החוזים. למרות שתפקידו של עו"ד שטהולץ במיזם חרג מזה של עורך דין מייצג, וייתכן שאף ארגן את החברות בטוטנהאם, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש להטיל עליו אחריות אישית בקשר להסכמי המכירה. מכלול הנסיבות עולה כי לא היה זה סביר שהמערערים יסתמכו על עו"ד שטהולץ שיערוך את בדיקות העומק שלטענתם היה עליו לבצע. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן להטיל על עו"ד שטהולץ אחריות בגין אי גילוי עובדות מהותיות טרם כריתת ההסכמים או במהלך קיומם. באשר לערעורם של וולטר וקלס ולערעור המשיב, קבע בית המשפט כי ההסכמים הרלוונטיים בעניינם הם אכן הסכמי ההלוואה. עו"ד שטהולץ היה נאמן לכספים שהעבירו וולטר וקלס, והפר את חובתו בהקשר זה, שכן לא הוכח כי כספים אלה שימשו אך ורק לרכישת המגרשים. עם זאת, הפרת חובתו של עו"ד שטהולץ לקבוע את הבטוחות המפורטות בהסכם ההלוואה לא גרמה לאי פירעון ההלוואה לוולטר וקלס. לפיכך, הסכום שעל עו"ד שטהולץ להחזיר להם יופחת ל-60,000 דולר עבור וולטר ו-30,000 דולר עבור Kelse, צמוד ועם הפרשי ריבית כנדרש בחוק ממועד העברת הכספים לטוטנהאם השקעות ועד לתשלום בפועל. קבוצת שוורץ חויבה לשלם לעו"ד שטהולץ הוצאות בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, מאחר שערעורם נדחה. נוכח התוצאה אליה הגיעו בערעורם של וולטר וקלס ובערעור המשיב, החליט בית המשפט שלא להורות על הוצאות בהליכים אלה.