ת"א 54676-08-15

תקציר

המבקשת ביקשה לאכוף הסכם מכר מקרקעין לדירה בבעלות משותפת של שני המשיבים, האב והבן. בין המבקש לבין האב, נפתלי, נחתם מזכר הבנות בדבר מכירת כל הזכויות בנכס, אך הבן, נועם, לא חתם על כל מסמך. המבקשת ביקשה צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לפנות את הנכס עד להכרעה בתביעה. המשיבים טענו כי התזכיר אינו הסכם מחייב, וכי נפתלי לא היה רשאי למכור את זכויותיו של נועם בדירה. בית המשפט מצא כי המבקש לא הוכיח סיכויי הצלחה סבירים בתביעה. לא נמצאה כל ראיה לקשר מיסיונרי בין נועם לנפתלי, והמזכר, שלא הזכיר את נועם, נעדר פרטים מהותיים ולא הצביע על כוונת הצדדים להתקשר בחוזה מחייב. יתר על כן, התנהגותו של המבקש לאחר חתימת המזכר הצביעה על כך שהוא אינו סבור שמדובר בהסכם סופי. אשר למאזן הנוחות, לא הוכיח המבקש כי הנזק שייגרם לו בסירוב למתן צו המניעה יהיה גדול מזה שייגרם למשיבים מנתינתו. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחתה, והמבקש חויב לשלם את הוצאות המשפט של המשיבים.