ע"א 8183/01

תקציר

ערעור זה נובע מתאונת דרכים בה נפגעו המערערת, שנהגה ברכב, והמשיב, נוסעה. המערערת החזיקה ברישיון נהיגה ל"נהגים חדשים" אשר חייב אותה בליווי בזמן הנהיגה. בעת התאונה הייתה המערערת ללא ליווי, בניגוד לתנאי רישיונה. השאלה המרכזית המתעוררת בערעור זה היא האם אי עמידתה של המערערת בתנאי הליווי שוללת את רישיון הנהיגה שלה, כך שהיא הופכת לבלתי זכאית לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי רישיונה של המערערת היה מותנה וחסר תוקף בעת התאונה, ולכן היא אינה זכאית לפיצוי. בערעור קבע בית המשפט העליון פה אחד כי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הפוסל אדם הנוהג ללא רישיון תקף מלקבל פיצויים, אינו ישים במקרה זה. בית המשפט פירש את הסעיף בצמצום, והגביל אותו לעבירות הקשורות למידותיו הפיזיות של הרכב. מאחר שתנאי הליווי לא נכלל בקטגוריה זו, רישיונה של המערערת נותר בתוקף, והיא זכאית לפיצוי. כמו כן, מצא בית המשפט כי פוליסת הביטוח המכסה את הרכב חלה על התאונה, שכן המערערת החזיקה ברישיון תקף לסוג הרכב, העונה על דרישות הפוליסה. לבסוף, קבע בית המשפט כי המבטחים, ולא הקרן לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אחראים לפצות את המשיב בגין נזקיו. המבטחים חויבו לפצות את הקרן בגין הפיצויים שכבר שילמה למשיב. משכך, התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את סכום הפיצוי של המערער.