דב"ע מח/77 - 0

תקציר

במקרה דנן ערער המערער על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב, אשר דחה את טענתו כי כאבי הגב שלו היו פגיעה בעבודה המיוחסת למיקרוטראומה. המערערת, המועסקת בתעשייה הצבאית משנת 1982, עסקה במשימות פיזיות תובעניות כגון הרמת משקולות כבדות. הוא טען כי מאמצים אלה גרמו למספר רב של פציעות קטנות החוזרות על עצמן, שגרמו במצטבר לנזק משמעותי לגב. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לנזק חוזר מספיק כדי לתמוך בתיאוריית המיקרוטראומה. המומחה הרפואי פרופ' טורק ציין כי המערער סובל מבעיות עמוד שדרה קודמות, וציין כי אלה לא הפגינו תסמינים עד לעבודתו בעבודה, מה שהוביל להחמרה זמנית בלבד במצבו. בית המשפט קבע כי מאמציו של התובע לבדם לא היו פגיעות חוזרות ונשנות בעלות השפעה ספציפית הנדרשת לתביעות מיקרוטראומה. הן המשנה לנשיא והן השופט מורל הסכימו והדגישו כי במקרה של מיקרוטראומה, האירועים הזעירים החוזרים ונשנים צריכים להשפיע באופן אחיד על חלק מסוים בגוף, אך הדבר לא ניכר במקרה זה. בסופו של דבר, ללא הוכחה ברורה הקושרת בין המאמץ החוזר לבין פציעה מתמשכת כהגדרתה בדוקטרינת המיקרוטראומה, נדחה הערעור ולא נפסקו הוצאות.