דב"ע לה/6 - 0

תקציר

פסק הדין דן באמות המידה לקביעה האם פגיעה שנגרמה לעובד תיחשב כתאונת עבודה המזכה בהטבות לפי חוק הביטוח הלאומי. על בית המשפט לקבוע האם האירוע התרחש במהלך העבודה ואם הוא נגרם כתוצאה מהעבודה. במקרה זה, אין מחלוקת כי האירוע, בו ניסה עובד לתפוס חפץ במשקל 25 ק"ג כדי למנוע את נפילתו, היווה אירוע מקרי. הוויכוח נסוב סביב השאלה האם האירוע התרחש עקב עבודה. החוק מניח כי תאונה המתרחשת במהלך העבודה היא גם תוצאה של עבודה, אלא אם הוכח אחרת. המוסד הנתבע טען כי מצבו הבריאותי החוקתי הקודם של העובד היה הגורם העיקרי, או שהשפעת העבודה על האירוע הייתה פחותה בהרבה מגורמים אחרים. בית המשפט המחוזי קיבל טענה זו, אך ערכאת הערעור הפכה את ההחלטה. ערכאת הערעור קבעה כי האירוע היה כרוך בסיכון גדול יותר מהפעילות היומיומית הרגילה מחוץ לעבודה, והותירה את שאלת הסיבתיות הרפואית על כנה. בית המשפט מינה מומחה שהגיע למסקנה כי האירוע לא תרם להיפרדות הרשתית יותר מכל פעילות שאינה קשורה לעבודה. עם זאת, חוות הדעת של המומחה, יחד עם ממצאים רפואיים קודמים, הראו כי היה מצב קודם וכי האירוע היה גורם תורם. בית הדין לערעורים פסק לטובת העובד, והגיע למסקנה כי חזקת הסיבתיות לא סותרת, וכי אירעה תאונת העבודה. ההחלטה הושפעה מפסקי דין קודמים בנושא סיכון אישי ומצבי סיכון ניטרליים, ומכלל הגולגולת הרכה, הקובע כי העובד יתקבל כפי שהוא, אלא אם העבודה תרמה לפגיעה. במקרה זה, בית המשפט מצא כי העבודה אכן תרמה לפגיעה, והערעור התקבל. פציעתו של העובד תיחשב לתאונת עבודה, המזכה אותו בהטבות.