ת"א 2132/95

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שני חשבונות מרכזיים, 10 ו-11, אשר אושרו על ידי המפקח דב הרשפינקל, וקבעו את חובת הנתבעת לשלם לתובעים בגין תשלומי ביניים אלה, בניכוי שעבוד של 6%. חשבון 10 היה על סך 224,293 ש"ח, ואילו חשבון 11 היה על סך 1,234,683.26 ש"ח, שניהם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. אישור חשבונות אלה על ידי הרשפינקל, למרות הסתייגויותיו, מוביל למסקנה כי התובעים זכאים לקבל תשלומים אלה מהנתבעת. עם זאת, בחינת חשבונות ספציפיים אלה שזורה בשאלה הרחבה יותר של קיזוז תביעות, המתייחסת להתחשבנות הכוללת בין התובעים לבין הנתבע. זאת, משום שהנתבע טוען כי יש לנכות את כל הסכומים המגיעים לתובעים בגין חשבונות אלה מתוך המכלול הרחב יותר של הסכומים המגיעים בחשבונאות הכוללת. כדי לפתור זאת, בית המשפט בוחן את האחריות של שני הצדדים לעיכובים בביצוע העבודה והפרות של ההסכם. מסקנה היא כי הן התובעים והן הנתבע חולקים אחריות שווה למצב, כאשר כל צד מפר את ההסכם בדרכים שונות. התובעים לא עמדו בלוח הזמנים של העבודה, בעוד הנתבעת לא שילמה תשלומים במועד, במיוחד עבור חשבונות 10 ו-11, דבר שהחמיר את קשייהם הכלכליים של התובעים. אחריות משותפת זו משפיעה על ביטול ההסכם וסילוק התובעים מאתר העבודה, דבר שלדעת בית המשפט לא היה מוצדק רק ממעשי התובעים ואף נעשה בחוסר תום לב על ידי הנתבעת. כמו כן, בית המשפט ממנה מומחה, המהנדס דב אייזנברג, לחישוב הסכומים להם זכאים שני הצדדים, תוך התחשבות בהתחשבנות הכוללת ובתביעות ובניכויים השונים. אלה כוללים תשלומים ששילם הנתבע עבור עבודות שבוצעו על ידי אחרים, הפרשי עלויות, ניכויים עקב ביצועים לקויים ופרקים שונים אחרים של עבודה. לאחר ניתוח העדויות והראיות, מקבל בית המשפט את ממצאיו של אייזנברג, ומשנה את חלקם על סמך הטיעונים והראיות שהוצגו. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת התובעים ומורה לנתבעת לשלם להם את הסכומים הבאים: 167,830 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי החוק מיום 18.10.96; 512,520 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי החוק מיום 15.10.1995; ו-45,162 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי החוק מיום 31.12.95. בנוסף, הנתבעת נדרשת לשאת בכל התשלומים ששילמו התובעים בגין שכר טרחת המומחה שמונה על ידי בית המשפט ולשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 15% בתוספת מע"מ על הסכום שנפסק. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 20.3.2006.