ת"א 6135/04

תקציר

התובעים והנתבעים במקרה זה חלקו על השימוש בשתי דירות מושכרות בבניין, אשר נועדו במקור לשימוש קבוע של השוכרים למגורים רק כפי שנקבע בהסכמי השכירות. התובעים טענו כי כוונת הנתבעים לעשות שימוש בדירות, למגורי סטודנטיות הלומדות במדרשה סמוכה, הפר את תנאי השכירות, היווה מטרד ונוגד את חוקי התכנון והבנייה. הנתבעים, שרכשו את הדירות עבור המדרש, טענו כי השימוש היה למגורים ולכן עמד בתנאי השכירות. בית המשפט בחן פסקי דין קודמים בנושאים דומים, מהם עולה כי השימוש המיועד בנכס, כל עוד הוא בעיקרו מגורים באופיו, אינו מהווה סטייה מהסכמי השכירות, גם אם הדיירים אינם השוכרים עצמם אלא סטודנטים או אנשים אחרים. השופטת קיבלה את טענת הנתבעים כי ייעודן היחיד של הדירות הוא למגורים וכי מספר השוכרים סביר, ולכן הוא אינו עולה כדי מטרד. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי טענת התובעים למטרד צופה פני עתיד ומוטלת בספק רב, מה גם שחלק מהתובעים לא התגוררו בדירות במשך שנים. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעות והתיר לנתבעים 1 ו-3 להשכיר את הדירות למגורים בלבד, עם מקסימום שתי סטודנטיות לחדר. כמו כן חויבו התובעים לפצות את הנתבעים בהוצאות בסך 5,000 ₪, כולל מע"מ.